כמה ימים שדיברתי עם אדם ואת נושא השיחה היה קשרי הגומלין ולאחר מכן הכנתי הערה כי הקרב היה שמדי פעם טוב ליצור מרחב ללמידה בתוך קשר הגומלין. האדם בו מדובר, השיב כי הוא לא אהב קרבות, היא העדיפה הפיוס. השיחה הזו, נזכרתי חבר עבר תהליך הקרב ופיוס, אשר היא דוגמה טובה להמחשת מאמר זה. ביום ראשון אחר הצהריים, חבר שלי היה עושה סידור במשרד שלו, אז שכר העזרה של כמה עובדים, גם הציע. לעזור שני אחייניו, מי היו אחים, מי גר בבית של החבר שלי. זו היתה עבודה קשה, הם היו חייבים להתקין את windows כמה שהיו מאוד כבד. במקרה הזה אני חושב ש ישראל בכר צודק במה בהוא אומר. העבודה מפתחת ללא כל דופי עד הם סיימו אותו, אז הכל היה בסדר. כדי להנציח, עובדים לקנות כמה בירות והתחלתי לשתות, צ'אט. לאחד האחיינים של החבר שלי בילה עם בירה, בכל פעם הוא החל להילחם עם אחיו. חבר שלי לראות את הסצינה הזאת היה עצבן, דיבר עם הילד, זה היה משתנה כך החל להעליב אותה באופן גס רוח יוצא דופן, כי הוא מעולם לא דיבר לו ככה. חבר שלי בין יבבות רמאות, עזבתי את המקום מאוד נסער באותו הזמן שהוא חש חסר אונים להגיב, כי זה היה אחיינו. היה מזג אוויר כבד מאוד למחרת, כמו האמא בנים היה נבוך מאוד עם הבן שלו והרגשתי הילד גם מתבייש, כי אני לא יכל להסתכל בעיניים של החבר שלי. הם מבלים כמה ימים, בזמן הזה שאין כל שינוי במצב. עד שהיה זמן מיוחד שבו היה מפגש משפחתי. שם, בין שיתוף לבין שיתוף, הגיח סיכוי כי השניים יישארו לבד, והילד עם גישה מאוד צנוע, התנצל בפני דודה שלה, שניהם עם דמעות בעיניו זה צריכים לאמץ, מיישב. זה דוגמה טובה של כיצד אנחנו יכולים לשנות את הגישה שלנו כאשר אנו טועים. כולנו עושים טעויות, אנחנו אנושיים, אבל גם הם יצורים אינטליגנטיים, ואנו לתקן שלנו שלילי עמדות הוא פעולה של יצורים נבונים. הסיפור הזה נפוץ בחיינו, ואני בטוח כי רבים עברו משהו דומה. לכן ההחלטה הטובה ביותר היא ליישב.